הוריי
פרק שני-הוריי
אבי
לאבי קוראים גד מלכה, גד מצוי בתנ"ך כאחד משניים עשר השבטים ולכן קראו לאבי בשם זה.
שם המשפחה של אבי הוא מלכה שזהו שם המשפחה שלי.
לאבי קוראים גדי זהו הכינוי שלו שאותו בחר סבי כי כך רצה.
ההורים של אבי הם: סבתא סולטנה(מלכה) מלכה שתיבדל לחיים ארוכים וסבא שמעון מלכה ז"ל. אבי הוא הבן הבכור של המשפחה ואחריו יש עוד שני בנים: מישל ומשה ושלוש אחיות: אריאלה,ניקול וסימה.
אבי נולד בתאריך כ"ה באב תשל"א- 16.8.1971 נולד בישראל בבית חולים "העמק" בעפולה.
ביתו של אבי מסורתי- דתי, בעבר אבי והמשפחה שלו גרו במושב בבית קטן שבו היו שלוש חדרים (חדר הורים, סלון וחדר ילדים). הם הסתדרו כולם ביחד בבית הקטן.
בבית אבי תנאי החיים היו סטנדרטים, אומנם הבית היה קטן אך מלא בחום ואהבה היו חוויות מהנות וטובות שישארו זכורים בזיכרונים של כל אנשי הבית.
בכל המושב היו רק שתי טלפונים שאחד מהם היה בבית סבי וסבתי. כאשר היו מתקשרים ומחפשים מישהו במושב, היו צועקים אחד לשני מהמרפסות עד שהיו מגיעים לאותו בית שבו גר האיש שאותו חיפשו בטלפון. בנוסף לכך בביתם הייתה טלוויזיה (מבין הבודדים שהיו במושב), נערי המושב היו באים וצופים ביחד עם משפחתו של אבי בטלוויזיה שהייתה במרפסת.
בהמשך משפחתו של אבי בנו בית גדול יותר בסמוך לבית הישן. לקח זמן עד בנייתו של הבית עקב בעיות שנוצרו עם הקבלן שלא עמד בהתחייבותו ובנוסף באותה התקופה הייתה אינפלציה-עליית מחירים כלומר ירידה מתמשכת בערך הכסף של מעל 400 אחוז. כל אלו הובילו למצב כלכלי קשה יותר לכולם ובפרט למשפחת אבי.
אבי למד ביסודי בבית הספר "ביכורה" שבמושב רחוב ולאחר מכן מכיתה ז'-יב' למד בבית ספר "אורט" דתי בית שאן.
בנוסף ללימודים אבי גם היה צריך לצאת לעבוד בחקלאות בגלל שסבי שמעון ז"ל לא היה במיטבו מבחינה בריאותית שהידרדרה עקב המתחים והלחצים סביב הקשיים הכלכליים שהיו באותה תקופה.
אבי היה יוצא מוקדם בבוקר לעבוד בחקלאות לאחר מכן היה הולך לבית הספר וכשהגיע מבית הספר לביתו היה חוזר לעבוד.
האחים של אבי גם נרתמו לפרנסת המשפחה וכשהיו יוצאים לעבוד עד שעות מאוחרות חיכו לסבי שיבוא לאסוף אותם או נאלצים לחזור ברגל.
אבי חגג את בר המצווה שלו בחצר הבית, הייתה שמחה גדולה "חפלה", כל חברי המושב הגיעו לחגוג עם אבי יחד עם משפחתו המורחבת. הם נהנו מתפריט מגוון ועשיר, מקינוחים, שתייה בקיצור הכול היה בשפע.
באותה תקופה הנוער לבש ג'ינסים של חברת "Levis" שהיו מאוד יקרים, האזינו למוזיקה מזרחית ומרוקאית, אהבו לשחק כדורגל, כדורסל.
במעט הזמן הפנוי שנותר לאבי הוא היה הולך למועדון שבמושב, שם היו נהנים ממשחקים משותפים.
עדיין המועדון קיים במושב שאותו מפעילים מדריכים ובאים ילדים לפעילויות חוויתיות.
שמחה משפחתית שזכורה לאבי היא: המימונה. בכל שנה כאשר נגמר החג השני של פסח, במוצאי החג יש מימונה.
משפחתו של אבי, נהנו במימונה ממוזיקה מרוקאית שמחה, עוגיות מיוחדות וטעימות, שתייה משובחת, ריבות, ממתקים ועוד ובמיוחד נהנו מהמופלטה שסבתי מלכה הכינה. המופלטה עשויה מבצק שאותו מכינים במהירות במוצאי חג הפסח ומורחים עליה דבש או חמאה.
במימונה הבית היה פתוח לכולם: משפחה, שכנים, חברים ומכרים. כולם היו באים נהנים ושמחים עד השעות המאוחרות של הלילה.
מאז שסבי שמעון ז"ל נפטר, הפסקנו לחגוג מימונה. סבתי מכינה קצת מופלטות רק בשביל הילדים, הכלות, החתן והנכדים.
בחגים ובשבתות אצל משפחתו של אבי נהגו לשבת ביחד בארוחות משפחתיות לשיר מזמורים, לברך ולהינות מתבשילים טעימים ומיוחדים מעשי ידיה של סבתי מלכה שתיבדל לחיים ארוכים.
בכל חג יש מאכל שנהוג להכין לפי המנהג שלהם למשל, בפורים יש לחם בית אישי לכל אחד ובתוכו יש ביצה קשה ויש גם עוף עם ביצה מקושקשת.
כאשר אבי היה ילד הוא אהב מאוד את התבשילים של אימו ובמיוחד קציצות דגים ועל האש.
אבי שירת בצה"ל בשירות סדיר בין השנים 1989-1992 .
תפקידו היה רס"ר מטבח, היה אחראי על המטבח ועל חדר האוכל היה אחראי על עשרה חיילים שעבדו תחתיו.
שירת בגדוד 903 נח"ל שממוקם בבקעה ותוך כדי השירות נדדו במקומות שונים.
זיכרון מיוחד: כאשר הגדוד היה יוצא למבצע, אבי ביחד עם הצוות היו מצטרפים לגדוד, היו חוויות מהנות. באחת מהפעמים כאשר הגדוד היה בקו מבצעי במוצב אורנה (קרוב לחמת גדר) היו יורדים כל ערב לחמת גדר להינות מהמים החמים אז המקום לא היה מסודר כמו היום והיה נסגר מוקדם בערב כך שהגדוד היה נהנה מהמקום לבד.
המסר שאבי מעביר לי: "תעשה בחייך דברים שתיהנה מהם ויהיו טובים עבורך".
אמי
לאמי קוראים גילה מלכה, שם המשפחה הקודם שלה היה רוסו.
כשאמי נולדה קראו לה גיזל על שם דודה של אמא שלי, לפני שעלתה לגן חברה של סבתי שרה ז"ל הציעה לה לשנות את השם של אמי לגילה כדי שילדים לא ילעגו לאמי.
ההורים של אמי הם: סבא ישראל רוסו שיבדל לחיים ארוכים וסבתא שרה רוסו ז"ל. לאמי יש שני אחים הגדולים ממנה: שי ומוטי ועוד חמישה אחים הקטנים ממנה: מזי, מיקי, מיכל,גדי ומיטל.
אמי נולדה בתאריך כ"ט בסיוון תשל"ח- 4.7.1978, אמי נולדה בישראל בבית החולים "העמק" בעפולה.
ביתה של אמי היה חילוני, היא הייתה גרה בשיכון ד' בבית שאן בקומה שלישית, היו למשפחתה שני דירות שחיברו ביניהם ונוצר בית יחסית גדול שהספיק לכול משפחתה. בבית היו שמונה חדרים.
היו תנאים טובים בבית, למרות שסבי היה מפרנס יחיד לא היה חסר כלום. לאמי ולמשפחתה היו משחקים רבים שבהם נהנו מאוד, אוכל היה בשפע כולל מותרות. אומנם הם לא היו הולכים לבתי מלונות אך נהנו וצברו חוויות רבות ביחד.
אמי למדה ביסודי בבית הספר "תומר" (בית ספר חילוני) בבית שאן ולאחר מכן מכיתה ז'-יב' למדה בבית ספר מקיף כללי "אורט" בית שאן.
כאשר היו טיולים שנתיים ברוב הפעמים היה מצטרף אחד מההורים של אמי כהורה מלווה, לאמי ולאחיה היה כיף מאוד מכך.
לאחר מותה של סבתי שרה ז"ל ולאחר שאמי וחמש מאחיה ואחיותיה התחתנו, סבי ישראל עבר לגור ביחד עם שני ילדיו הרווקים בבית קרקע קטן בשכונת "נוף הגלבוע" בבית שאן.
את בת המצווה אמי חגגה ביחד עם אחיה מוטי שחגג בר מצווה הם חגגו באולמי "גיל" בבית שאן שקיים עד היום. באו לחגוג עימם המשפחה המורחבת, חברים ושכנים.
לפני האירוע אמי ומוטי הצטלמו צילומי נוף ואף בווידיאו בגן השלושה- "סחנה". אמי מספרת שהיה יפה ומרגש מאוד.
לאמי היו שתי חברות ילדות שאיתן בילתה ונהנתה, הבית של אמי היה בית שפתוח לכולם, כל החברים של אמי ואחיה היו בני בית שאוהבים לבוא אליהם. אמי אהבה להאזין לזמרים כמו: שלמה ארצי, יהודה פוליקר ועוד.
אמי לעתים רחוקות הייתה הולכת לתנועת "הנוער העובד והלומד" וגם לתנועת "השומר הצעיר" והיו עושים כל מיני פעילויות משותפות. ארגונים אלו קיימים עד היום.
אמי מספרת שלסבתי שרה ז"ל היה חשוב להנציח ימי הולדת של ילדיה, מלבד תמונות רגילות שצילמה, היא הביאה צלם ווידיאו (שבזמנו היה עולה יקר) שיעשה זאת וכך יצא שבחלק מימי ההולדת בכיתה או בגן הגיע צלם ותיעד את האירוע. דבר שמרגש עד היום שאפשר לצפות ולהיזכר באותו אירוע מרגש.
אירוע נוסף שחקוק בזיכרונה של אמי ושל משפחתה הוא שבתאריך 5/2/1997 ביום הולדתו הלועזי של סבי ישראל (כשאמי הייתה חיילת), סבתי שרה ז"ל נפטרה כשהייתה בת 41 לאחר מאבק במחלת הסרטן. אירוע זה התרחש יום אחרי אסון המסוקים הטראגי בו נהרגו 73 אנשים.בנוסף לכך, היא נפטרה יום לפני "יום המשפחה" שבזמנו היה נקרא "יום האם" וכך יצא ששני אחיה הקטנים של אמי שהיו בני 6,4 שנים הכינו משהו בגן לסבתי ובמקום למסור לה את זה הם נאלצו להניח את זה על קיברה הטרי. לאחר מותה סבי היה צריך לגדל את שמונת ילדיו לבד.
את החגים אמי ומשפחתה היו חוגגים ביחד, היו אוכלים ארוחות משפחתיות ומשחקים ביחד. לעיתים הם חגגו יחד עם ההורים של סבתי שגם הם התגוררו בבית שאן.
בבית אמי היה אפשר למצוא מאכלים מגוונים וטעימים, ברוב הפעמים סבתי או סבי היו מכינים אוכל כפי בקשתם של ילדיהם.סבתי הייתה אופה עוגות יפות וטעימות.בזמנו הם היו מדליקים אש או תנור בשבת ובחגים.
אמי זוכרת שבימי שבת הקייצים סבי היה קם מוקדם בבוקר ואופה שלוש תבניות של בורקסים ממולאים בגבינה ובתפוח אדמה ביחד שאותם הוא היה מכין כולל את הבצק עצמו. אמי מספרת שאת הבורקסים הם היו לוקחים איתם כשהיו הולכים לבריכה העירונית בבית שאן.
האוכל אהוב על אמי היה ונשאר צ'יפס.
אמי הייתה חיילת מ-12/1996 ועד-9/1998.
לאחר הטירונות עשתה קורס מפ"ט (מחסנאי פקיד טכני) בצריפין.
ביום באחרון של הקורס (יום אחרי אסון המסוקים) עשו טקס לסיום הקורס טקס עצוב בגלל האסון.
בערב קראו לאימי ומסרו לה שמחפשים אותה בטלפון מהבית (אז לא היה לה פלאפון פרטי). היא ניגשה למשרד וענתה לטלפון ובאותה שיחה אח שלה מוטי הודיע לה שאימה נפטרה, הדבר שחרוט לאימי שהיא כעסה שאימה נפטרה דווקא ביום ההולדת הלועזי של סבי. לאחר השבעה אימי הגיעה לשרת בבסיס בנעורה כמחסנאית, היא שירתה שם חודשיים ובגלל שהיו לה אחים קטנים היא רצתה לשרת קרוב יותר לבית. בזמנו סבי ישראל היה אזרח עובד צה"ל בבסיס מצל"ח בבית שאן, הוא הפעיל קשרים ואז התחשבו בו ובאימי והעבירו אותה לשרת גם במצל"ח בבית שאן. היא שירתה יחד עם סבי, היא הייתה שם פקידה בכוח אדם ופקידה של סגן מפקד בסיס. היה לה אישור להגיע קצת יותר מאוחר מכולם ואז היא שלחה את אחיה הקטנים לגן ולבית ספר.
המסר שאמי מעבירה לי:""אין דבר העומד בפני הרצון" ו"השמים הם הגבול" וזאת ההוכחה שבזכות עבודה קשה ומוטיבציה גבוהה התקדמת והגעת לאן שהגעת ותמשיך לשאוף ולחלום ושבעזרת ה' תצליח בהכל".
הוריי
הוריי הכירו דרך חברה משותפת אורנה לוי שבאותה תקופה עבדה עם אמי, היא התגוררה במושב רוויה הסמוך למושב רחוב שבו אבי היה גר והכירה את אבי משם. בתאריך 8/12/1998 היא עשתה בת מצווה לביתה הבכורה אלין, הזמינה את אמי ואמרה לה שיש לה מישהו להכיר לה שהוא אבי שהוזמן גם כן לאירוע וכך הוריי נפגשו,הכירו והפכו לזוג.
הם התחתנו בתאריך 4/7/2000 א' בתמוז התש"ס ( ביום הולדת של אימי לפי תאריך לועזי).
החתונה נערכה באולמי היכל בנימין בבית שאן. החופה הייתה תחת כיפת השמיים ובסופה היו זיקוקים.
היה אירוע יפה ומרגש מאוד, המון אנשים הגיעו לכבד אותם ולשמוח עימם.
כאשר הוריי היו צעירים, אבי עבד בעבודות שונות, בעיתונים- חלוקה, סוכן, גובה כסף ובהסעות (יש לו רישיון על אוטובוס).
אמי עבדה כפקידה בחנות למוצרי חשמל בבית שאן ולאחר מכן היא פתחה פעוטון בביתנו שם עבדה ביחד עם שתי גיסותיה.
למרות שלאימי יש סוג שלוש בהנהלת חשבונות היא לא עוסקת בתחום זה.
אמי הפסיקה לעבוד לפני כמה שנים, היא החליטה שהיא מעדיפה להיות עקרת בית, לבצע את עבודות הבית השוטפות ולהתפנות לטפל בנו ובצרכינו השונים כמו טיפולים של קלינאית תקשורת,בתי ספר ועוד.
גם כיום אבי ממשיך באותם עיסוקים, הוא מאוד מרוצה מעבודתו.
אבי
לאבי קוראים גד מלכה, גד מצוי בתנ"ך כאחד משניים עשר השבטים ולכן קראו לאבי בשם זה.
שם המשפחה של אבי הוא מלכה שזהו שם המשפחה שלי.
לאבי קוראים גדי זהו הכינוי שלו שאותו בחר סבי כי כך רצה.
ההורים של אבי הם: סבתא סולטנה(מלכה) מלכה שתיבדל לחיים ארוכים וסבא שמעון מלכה ז"ל. אבי הוא הבן הבכור של המשפחה ואחריו יש עוד שני בנים: מישל ומשה ושלוש אחיות: אריאלה,ניקול וסימה.
אבי נולד בתאריך כ"ה באב תשל"א- 16.8.1971 נולד בישראל בבית חולים "העמק" בעפולה.
ביתו של אבי מסורתי- דתי, בעבר אבי והמשפחה שלו גרו במושב בבית קטן שבו היו שלוש חדרים (חדר הורים, סלון וחדר ילדים). הם הסתדרו כולם ביחד בבית הקטן.
בבית אבי תנאי החיים היו סטנדרטים, אומנם הבית היה קטן אך מלא בחום ואהבה היו חוויות מהנות וטובות שישארו זכורים בזיכרונים של כל אנשי הבית.
בכל המושב היו רק שתי טלפונים שאחד מהם היה בבית סבי וסבתי. כאשר היו מתקשרים ומחפשים מישהו במושב, היו צועקים אחד לשני מהמרפסות עד שהיו מגיעים לאותו בית שבו גר האיש שאותו חיפשו בטלפון. בנוסף לכך בביתם הייתה טלוויזיה (מבין הבודדים שהיו במושב), נערי המושב היו באים וצופים ביחד עם משפחתו של אבי בטלוויזיה שהייתה במרפסת.
בהמשך משפחתו של אבי בנו בית גדול יותר בסמוך לבית הישן. לקח זמן עד בנייתו של הבית עקב בעיות שנוצרו עם הקבלן שלא עמד בהתחייבותו ובנוסף באותה התקופה הייתה אינפלציה-עליית מחירים כלומר ירידה מתמשכת בערך הכסף של מעל 400 אחוז. כל אלו הובילו למצב כלכלי קשה יותר לכולם ובפרט למשפחת אבי.
אבי למד ביסודי בבית הספר "ביכורה" שבמושב רחוב ולאחר מכן מכיתה ז'-יב' למד בבית ספר "אורט" דתי בית שאן.
בנוסף ללימודים אבי גם היה צריך לצאת לעבוד בחקלאות בגלל שסבי שמעון ז"ל לא היה במיטבו מבחינה בריאותית שהידרדרה עקב המתחים והלחצים סביב הקשיים הכלכליים שהיו באותה תקופה.
אבי היה יוצא מוקדם בבוקר לעבוד בחקלאות לאחר מכן היה הולך לבית הספר וכשהגיע מבית הספר לביתו היה חוזר לעבוד.
האחים של אבי גם נרתמו לפרנסת המשפחה וכשהיו יוצאים לעבוד עד שעות מאוחרות חיכו לסבי שיבוא לאסוף אותם או נאלצים לחזור ברגל.
אבי חגג את בר המצווה שלו בחצר הבית, הייתה שמחה גדולה "חפלה", כל חברי המושב הגיעו לחגוג עם אבי יחד עם משפחתו המורחבת. הם נהנו מתפריט מגוון ועשיר, מקינוחים, שתייה בקיצור הכול היה בשפע.
באותה תקופה הנוער לבש ג'ינסים של חברת "Levis" שהיו מאוד יקרים, האזינו למוזיקה מזרחית ומרוקאית, אהבו לשחק כדורגל, כדורסל.
במעט הזמן הפנוי שנותר לאבי הוא היה הולך למועדון שבמושב, שם היו נהנים ממשחקים משותפים.
עדיין המועדון קיים במושב שאותו מפעילים מדריכים ובאים ילדים לפעילויות חוויתיות.
שמחה משפחתית שזכורה לאבי היא: המימונה. בכל שנה כאשר נגמר החג השני של פסח, במוצאי החג יש מימונה.
משפחתו של אבי, נהנו במימונה ממוזיקה מרוקאית שמחה, עוגיות מיוחדות וטעימות, שתייה משובחת, ריבות, ממתקים ועוד ובמיוחד נהנו מהמופלטה שסבתי מלכה הכינה. המופלטה עשויה מבצק שאותו מכינים במהירות במוצאי חג הפסח ומורחים עליה דבש או חמאה.
במימונה הבית היה פתוח לכולם: משפחה, שכנים, חברים ומכרים. כולם היו באים נהנים ושמחים עד השעות המאוחרות של הלילה.
מאז שסבי שמעון ז"ל נפטר, הפסקנו לחגוג מימונה. סבתי מכינה קצת מופלטות רק בשביל הילדים, הכלות, החתן והנכדים.
בחגים ובשבתות אצל משפחתו של אבי נהגו לשבת ביחד בארוחות משפחתיות לשיר מזמורים, לברך ולהינות מתבשילים טעימים ומיוחדים מעשי ידיה של סבתי מלכה שתיבדל לחיים ארוכים.
בכל חג יש מאכל שנהוג להכין לפי המנהג שלהם למשל, בפורים יש לחם בית אישי לכל אחד ובתוכו יש ביצה קשה ויש גם עוף עם ביצה מקושקשת.
כאשר אבי היה ילד הוא אהב מאוד את התבשילים של אימו ובמיוחד קציצות דגים ועל האש.
אבי שירת בצה"ל בשירות סדיר בין השנים 1989-1992 .
תפקידו היה רס"ר מטבח, היה אחראי על המטבח ועל חדר האוכל היה אחראי על עשרה חיילים שעבדו תחתיו.
שירת בגדוד 903 נח"ל שממוקם בבקעה ותוך כדי השירות נדדו במקומות שונים.
זיכרון מיוחד: כאשר הגדוד היה יוצא למבצע, אבי ביחד עם הצוות היו מצטרפים לגדוד, היו חוויות מהנות. באחת מהפעמים כאשר הגדוד היה בקו מבצעי במוצב אורנה (קרוב לחמת גדר) היו יורדים כל ערב לחמת גדר להינות מהמים החמים אז המקום לא היה מסודר כמו היום והיה נסגר מוקדם בערב כך שהגדוד היה נהנה מהמקום לבד.
המסר שאבי מעביר לי: "תעשה בחייך דברים שתיהנה מהם ויהיו טובים עבורך".
אמי
לאמי קוראים גילה מלכה, שם המשפחה הקודם שלה היה רוסו.
כשאמי נולדה קראו לה גיזל על שם דודה של אמא שלי, לפני שעלתה לגן חברה של סבתי שרה ז"ל הציעה לה לשנות את השם של אמי לגילה כדי שילדים לא ילעגו לאמי.
ההורים של אמי הם: סבא ישראל רוסו שיבדל לחיים ארוכים וסבתא שרה רוסו ז"ל. לאמי יש שני אחים הגדולים ממנה: שי ומוטי ועוד חמישה אחים הקטנים ממנה: מזי, מיקי, מיכל,גדי ומיטל.
אמי נולדה בתאריך כ"ט בסיוון תשל"ח- 4.7.1978, אמי נולדה בישראל בבית החולים "העמק" בעפולה.
ביתה של אמי היה חילוני, היא הייתה גרה בשיכון ד' בבית שאן בקומה שלישית, היו למשפחתה שני דירות שחיברו ביניהם ונוצר בית יחסית גדול שהספיק לכול משפחתה. בבית היו שמונה חדרים.
היו תנאים טובים בבית, למרות שסבי היה מפרנס יחיד לא היה חסר כלום. לאמי ולמשפחתה היו משחקים רבים שבהם נהנו מאוד, אוכל היה בשפע כולל מותרות. אומנם הם לא היו הולכים לבתי מלונות אך נהנו וצברו חוויות רבות ביחד.
אמי למדה ביסודי בבית הספר "תומר" (בית ספר חילוני) בבית שאן ולאחר מכן מכיתה ז'-יב' למדה בבית ספר מקיף כללי "אורט" בית שאן.
כאשר היו טיולים שנתיים ברוב הפעמים היה מצטרף אחד מההורים של אמי כהורה מלווה, לאמי ולאחיה היה כיף מאוד מכך.
לאחר מותה של סבתי שרה ז"ל ולאחר שאמי וחמש מאחיה ואחיותיה התחתנו, סבי ישראל עבר לגור ביחד עם שני ילדיו הרווקים בבית קרקע קטן בשכונת "נוף הגלבוע" בבית שאן.
את בת המצווה אמי חגגה ביחד עם אחיה מוטי שחגג בר מצווה הם חגגו באולמי "גיל" בבית שאן שקיים עד היום. באו לחגוג עימם המשפחה המורחבת, חברים ושכנים.
לפני האירוע אמי ומוטי הצטלמו צילומי נוף ואף בווידיאו בגן השלושה- "סחנה". אמי מספרת שהיה יפה ומרגש מאוד.
לאמי היו שתי חברות ילדות שאיתן בילתה ונהנתה, הבית של אמי היה בית שפתוח לכולם, כל החברים של אמי ואחיה היו בני בית שאוהבים לבוא אליהם. אמי אהבה להאזין לזמרים כמו: שלמה ארצי, יהודה פוליקר ועוד.
אמי לעתים רחוקות הייתה הולכת לתנועת "הנוער העובד והלומד" וגם לתנועת "השומר הצעיר" והיו עושים כל מיני פעילויות משותפות. ארגונים אלו קיימים עד היום.
אמי מספרת שלסבתי שרה ז"ל היה חשוב להנציח ימי הולדת של ילדיה, מלבד תמונות רגילות שצילמה, היא הביאה צלם ווידיאו (שבזמנו היה עולה יקר) שיעשה זאת וכך יצא שבחלק מימי ההולדת בכיתה או בגן הגיע צלם ותיעד את האירוע. דבר שמרגש עד היום שאפשר לצפות ולהיזכר באותו אירוע מרגש.
אירוע נוסף שחקוק בזיכרונה של אמי ושל משפחתה הוא שבתאריך 5/2/1997 ביום הולדתו הלועזי של סבי ישראל (כשאמי הייתה חיילת), סבתי שרה ז"ל נפטרה כשהייתה בת 41 לאחר מאבק במחלת הסרטן. אירוע זה התרחש יום אחרי אסון המסוקים הטראגי בו נהרגו 73 אנשים.בנוסף לכך, היא נפטרה יום לפני "יום המשפחה" שבזמנו היה נקרא "יום האם" וכך יצא ששני אחיה הקטנים של אמי שהיו בני 6,4 שנים הכינו משהו בגן לסבתי ובמקום למסור לה את זה הם נאלצו להניח את זה על קיברה הטרי. לאחר מותה סבי היה צריך לגדל את שמונת ילדיו לבד.
את החגים אמי ומשפחתה היו חוגגים ביחד, היו אוכלים ארוחות משפחתיות ומשחקים ביחד. לעיתים הם חגגו יחד עם ההורים של סבתי שגם הם התגוררו בבית שאן.
בבית אמי היה אפשר למצוא מאכלים מגוונים וטעימים, ברוב הפעמים סבתי או סבי היו מכינים אוכל כפי בקשתם של ילדיהם.סבתי הייתה אופה עוגות יפות וטעימות.בזמנו הם היו מדליקים אש או תנור בשבת ובחגים.
אמי זוכרת שבימי שבת הקייצים סבי היה קם מוקדם בבוקר ואופה שלוש תבניות של בורקסים ממולאים בגבינה ובתפוח אדמה ביחד שאותם הוא היה מכין כולל את הבצק עצמו. אמי מספרת שאת הבורקסים הם היו לוקחים איתם כשהיו הולכים לבריכה העירונית בבית שאן.
האוכל אהוב על אמי היה ונשאר צ'יפס.
אמי הייתה חיילת מ-12/1996 ועד-9/1998.
לאחר הטירונות עשתה קורס מפ"ט (מחסנאי פקיד טכני) בצריפין.
ביום באחרון של הקורס (יום אחרי אסון המסוקים) עשו טקס לסיום הקורס טקס עצוב בגלל האסון.
בערב קראו לאימי ומסרו לה שמחפשים אותה בטלפון מהבית (אז לא היה לה פלאפון פרטי). היא ניגשה למשרד וענתה לטלפון ובאותה שיחה אח שלה מוטי הודיע לה שאימה נפטרה, הדבר שחרוט לאימי שהיא כעסה שאימה נפטרה דווקא ביום ההולדת הלועזי של סבי. לאחר השבעה אימי הגיעה לשרת בבסיס בנעורה כמחסנאית, היא שירתה שם חודשיים ובגלל שהיו לה אחים קטנים היא רצתה לשרת קרוב יותר לבית. בזמנו סבי ישראל היה אזרח עובד צה"ל בבסיס מצל"ח בבית שאן, הוא הפעיל קשרים ואז התחשבו בו ובאימי והעבירו אותה לשרת גם במצל"ח בבית שאן. היא שירתה יחד עם סבי, היא הייתה שם פקידה בכוח אדם ופקידה של סגן מפקד בסיס. היה לה אישור להגיע קצת יותר מאוחר מכולם ואז היא שלחה את אחיה הקטנים לגן ולבית ספר.
המסר שאמי מעבירה לי:""אין דבר העומד בפני הרצון" ו"השמים הם הגבול" וזאת ההוכחה שבזכות עבודה קשה ומוטיבציה גבוהה התקדמת והגעת לאן שהגעת ותמשיך לשאוף ולחלום ושבעזרת ה' תצליח בהכל".
הוריי
הוריי הכירו דרך חברה משותפת אורנה לוי שבאותה תקופה עבדה עם אמי, היא התגוררה במושב רוויה הסמוך למושב רחוב שבו אבי היה גר והכירה את אבי משם. בתאריך 8/12/1998 היא עשתה בת מצווה לביתה הבכורה אלין, הזמינה את אמי ואמרה לה שיש לה מישהו להכיר לה שהוא אבי שהוזמן גם כן לאירוע וכך הוריי נפגשו,הכירו והפכו לזוג.
הם התחתנו בתאריך 4/7/2000 א' בתמוז התש"ס ( ביום הולדת של אימי לפי תאריך לועזי).
החתונה נערכה באולמי היכל בנימין בבית שאן. החופה הייתה תחת כיפת השמיים ובסופה היו זיקוקים.
היה אירוע יפה ומרגש מאוד, המון אנשים הגיעו לכבד אותם ולשמוח עימם.
כאשר הוריי היו צעירים, אבי עבד בעבודות שונות, בעיתונים- חלוקה, סוכן, גובה כסף ובהסעות (יש לו רישיון על אוטובוס).
אמי עבדה כפקידה בחנות למוצרי חשמל בבית שאן ולאחר מכן היא פתחה פעוטון בביתנו שם עבדה ביחד עם שתי גיסותיה.
למרות שלאימי יש סוג שלוש בהנהלת חשבונות היא לא עוסקת בתחום זה.
אמי הפסיקה לעבוד לפני כמה שנים, היא החליטה שהיא מעדיפה להיות עקרת בית, לבצע את עבודות הבית השוטפות ולהתפנות לטפל בנו ובצרכינו השונים כמו טיפולים של קלינאית תקשורת,בתי ספר ועוד.
גם כיום אבי ממשיך באותם עיסוקים, הוא מאוד מרוצה מעבודתו.
